סמר טורס בע"מ ואח' נ' יוסיפוב ואח'

פסק דין

לפניי תביעת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעים, אוטובוס מסוג וולוו מ.ר. 30-570-15 (להלן – האוטובוס) כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 06.04.10 בין האוטובוס לבין רכב מסוג טויוטה מ.ר. 9174266, בבעלות הנתבעת 1 ואשר מבוטח על-ידי נתבעת 2.

המחלוקת ותמצית הצדדים:

1.לטענת התובעים, ביום התאונה נהג התובע 2 באוטובוס בכביש 6 מכיוון צפון לדרום. סמוך למחלף בן שמן ותוך כדי שהוא נוסע בנתיב הימני, רכב הנתבעות שהיה נהוג על ידי יוספוב שחר (להלן – נהג הנתבעת), לא שם ליבו לתנועה בכביש והתנגש בפתאומיות בחלקו האחורי של האוטובוס.

2.התובעים טוענים כי לאוטובוס נגרם נזק ישיר בשיעור 8,867 ₪ (כולל מע"מ), וכי הרכב הושבת לשלושה ימים לצורך תיקונו, ועקב כך נגרם הפסד בסך 4,801 ש"ח. על כך יש להוסיף שכ"ט שמאי בסך 1,736 (כולל מע"מ) וכן פיצוי בסך 500 ₪ בגין עוגמת נפש. סה"כ סכום התביעה עומד 15,904 ₪.

3.לטענת הנתבעים, מנגד, התאונה ארעה בשל כך שהתובע 2, נהג האוטובוס, סטה בפתאומיות לנתיב הנסיעה של נהג הנתבעת. הנתבעות מכחישות אף את הנזק הנטען, וכן טוענות להיעדר יריבות כלשהי עם התובעת 1, שכן האוטובוס הוא בבעלות התובע 2 ולא בבעלותה.

דיון והכרעה:

4.כאמור לעיל, גרסת התובעים הינה כי האוטובוס נסע בנתיב הימני של הכביש, ורכב הנתבעות התנגש בו לפתע מאחור. לעניין זה העידו התובע 2, נהג באוטובוס, והעד מטעמו, מר ד'וזיף קזמוז, שהוא מדריך טיולים שנסע איתו באוטובוס. לפי עדותם, תוך כדי נסיעה הם הרגישו תזוזה/מכה באוטובוס מאחור, הבינו שנפגעו על-ידי רכב אחר ועצרו בצד. התובע העיד כי הכביש היה פנוי וכי הוא הסתכל קדימה ודיבר עם העד קזמוז שישב לצדו. העד קזמוז העיד כי בעת התאונה הסתכל קדימה לכביש ולא ראה את התאונה מתרחשת אלא הרגיש "שמשהו זז באוטובוס" כאילו הרכב קיבל מכה מאחור.

5.נהג רכב הנתבעת העיד, מנגד, כי התאונה ארעה בעת שהאוטובוס סטה לפתע אל מסלול נסיעתו שלו בנתיב השמאלי של הכביש. יצויין כי התובעים טענו לעניין זה בסיכומיהם להרחבת חזית אסורה, בשל כך שבכתב ההגנה צויין כי נהג רכב הנתבעת נסע בנתיב ימין. אינני רואה לקבל את הטענה, שכן במכלול הנסיבות עולה בבירור כי גרסתו נהג רכב הנתבעת, כפי שהועלתה מלכתחילה, היתה כי הוא נהג בנתיב השמאלי של הכביש, וגרסה זו היתה ידועה לתובעים. כך, בהודעה על התאונה לנתבעת 2, מיום 7.4.2010 (יום לאחר התאונה), צויין ביחס לאופן התרחשות התאונה, כדלקמן: "נסעתי בכביש 6 בנתיב השמאלי, רכב שהיה לצדי בנתיב הימני עבר לנתיב השמאלי לפני ונכנסתי בו מאחור". ההודעה צורפה על-ידי התובעים כנספח ז' לתצהיריהם. בתצהיר עדותו ובחקירתו בפני חזר נהג הנתבעת על גרסתו זו, לפיה נסע בנתיב השמאלי, האוטובוס נסע מימינו, סטה לכיוונו ואז ארעה ההתנגשות. משנשאל לעניין האמור בכתב ההגנה, לפיו נסע בנתיב הימני, השיב בנחרצות כי הדבר איננו נכון (עמ' 9, ש' 24-25). בנסיבות אלה, גרסת הנהג הינה ברורה ועקבית, החל מהאמור בהודעתו המיידית למבטחת וכלה בעדותו בתצהירו ובחקירתו בפני, ולאמור בנקודה זו בכתב ההגנה אין לייחס משמעות החורגת מטעות גרידא. כפי שכבר צויין, הנהג נחקר על גרסתו לפיה נהג בנתיב שמאל, כך שבפועל עמד עניין זה למחלוקת בדיון ולובן לגופו. בנסיבות אלה, אין מדובר בשינוי חזית אסור.

6.אשר למחלוקת גופא בדבר נסיבות התרחשות התאונה, לאחר שבחנתי את העדויות והראיות שבפני, סבורני כי יש לקבל בעניין זה את טענות הנתבעים, וכי דין התביעה להידחות.

7.כעולה מהראיות, התאונה ארעה בכביש 6, בעת נסיעה בכביש ישר. עובר לתאונה נסע תחילה האוטובוס בנתיב ימין של הכביש. נהג הנתבעת נסע, לפי עדותו, בנתיב שמאל של הכביש. גרסתו לעניין זה הועלתה בסמוך לתאונה ובעדותו, היא לא נסתרה בדרך כלשהי ואני מוצאת אותה מהימנה.

התובע והעד מטעמו העידו כי לא ראו את אופן התרחשות התאונה. הם הבינו כי התרחשה כשהרגישו פגיעה ברכב. העד קזמוז נשאלה לעניין סטיית האוטובוס לנתיב שמאל בו נסע נהג הנתבעת, ותשובתו – "אני זוכר שנסענו בנתיב ימני" (עמ' 6, ש' 25) – לא היוותה משום תשובה ברורה השוללת זאת. מי שראה את התרחשות התאונה היה נהג רכב הנתבעת. הוא העיד, כאמור לעיל, כי נסע בנתיב שמאל, וכי האוטובוס סטה אל נתיב הנסיעה שלו, ואז הוא התנגש בו. כפי שצויין, גרסה זו הועלתה בכתב בסמוך לאחר התאונה, ועליה חזר בעדותו ובחקירתו בפני. עדותו של הנהג באשר לאופן התרחשות התאונה היתה עקבית וברורה, והיא מתיישבת עם סוג הנזק הנראה בתמונות שצורפו ובחוות הדעת השמאיות, מהם עולה כי עיקר מוקד הנזק הוא בפינה השמאלית אחורית של האוטובוס, ובחלק קדמי ימני של רכב הנתבעת, באופן המתיישב הגיונית עם הגרסה לפיה התאונה ארעה בעקבות סטיית רכב אל רכב, ולא התנגשות אחורית מלאה של חזית רכב הנתבעים עם רכב התובעים. בנסיבות אלה, אני רואה לתת אמון בעדותו של נהג רכב הנצבעת.

התובעים טענו לעניין זה כי הנהג לא הכחיש בחקירתו כי התנצל בפניהם על גרימת התאונה לאחר התרחשותה, ברם אינני סבורה כי יש להבין כך את תשובת העד. הנהג נשאל בחקירתו "הצטערת על התאונה שקרתה" והשיב – "האמת, אני לא זוכר" (עמ' 11, ש' 6-7). ניסוח השאלה הינו כוללני ולא ממוקד ביחס להודאה באחריות בפני נהג התובעים, כפי שנטען, ואינני סבורה כי ניתן לייחס לתשובה לה משקל מכריע במסגרת המכלול כפי שצויין לעיל.

8.המסקנה מכל האמור לעיל הינה, כי התאונה אירעה בעקבות סטיית רכב התובעים אל מסלול הנסיעה של רכב הנתבעת, ובנסיבות אלה, ומשלא הוצגו ראיות אחרות בדבר נסיעה בלתי זהירה של נהג רכב הנתבעת, אין לייחס את האחריות לתאונה לנהג הנתבעת.

9.אשר על כן התביעה נדחית. התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: